<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף יח:</h2>
מעשה ביהודי אחד שמת לו מת ג' ימים לפני הפורים ואמרתי לו שלא יתאבל כל עיקר דמשתה ושמחה קביל עלייהו (מגילה ה' ב'), וחנוכה ופורים אסורים בהספד ותענית כדאיתא במגילת תענית נהי דבטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו (ר"ה י"ט ב'), ותנן נמי התם בפרק אלו מגלחין במועד (מו"ק כ"ח ב'), נקבר המת לא מענות ולא מטפחות, אבל דברים של צינעה נ"ל דנוהג דלא עדיף משבת (שם כ"ד א'), ולאחר שהתפללו בבית האבל בליל פורים בערב לעת קריאת מגילה אמרתי לו לילך לבית הכנסת דאפילו עבודת קרבן ציבור דוחה כדמוכח במסכת מגילה (ג' א'), כ"ש דדחיא אבילות דרבנן, וביום חמשה עשר הוא זמן כרכים נמי לא יתאבל כדאיתא פ"ב דתענית את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר דלא למיספד בהן, ואמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה, ואע"ג דלא מתאבל עולין כמו שבת, ובספר המקצעות כתב היכא דשכיב שיכבא מקמי פורים ואיתרמי פורים בתוך ז' ימי אבלו, בטלו ממנו גזירת ז', מידי דהוה ארגלים דשמחה כתיב ביה, אבל חנוכה לא מפסיק, וכן מפורש בשאלתות ע"כ, וק"ל דא"כ במו"ק (י"ט א') דפליגי בר"ה ויום הכיפורים אי הוו כרגלים ליחשוב נמי פורים, על כן נ"ל לענין פסק הלכה כמו שכתבתי למעלה. ולענין שילוח מנות נראה דמותר, ואדרבה חייב הוא לשלוח מנות לשנים או לשלשה מריעיו דאבל חייב בכל מצות האמורות בתורה, ולאחר חמשה עשר ישלים אבילותו.
<h2>דף כו:</h2>
מעשה הי' בימי רבינו יעקב הלוי זצ"ל שחל ת"ב להיות בשבת ודחו התענית עד למחר כתיקון חכמים ואותו היום הי' יום המילה והוא עצמו רבינו יעקב הי' אב ברית וציוה להתפלל מנחה גדלה אחר שש שעות והלך ורחץ הוא ובעל ברית עמו ואח"כ הלכו לבית הכנסת ומלו, והלכו לבתיהם ואכלו כל צרכיהם ולא השלימו עם הציבור, הטעם לפי שהי' סעודת מצוה וגם התענית הי' י' באב, וזה הטעם דגרסינן ובחמישי מותר מפני כבוד השבת וכ"ש הכא לכבוד המילה דחמירא יותר מחמישי לכבוד השבת. מילה שחל להיות בט' באב מתפללין תפילת היום בהשכמה וגומר קינות, ומקיימין מצות המילה לאלתר בבוקר קודם שאומרין איוב, לפי שמצוה למול בהשכמה וגם האבילות פסק קצת, שקמו מן הארץ ויושבין על גב מושבות, אבל שמעתי שבוורמיזא נוהגין שאין מלין קודם חצות, ואחר חצות חוזרים לבית הכנסת ומלין, והטעם לפי שקודם חצות חל עדיין אבילות.
